דם המכבים

אנחנו מכירים את הצמח דם המכבים מהאירועים המרגשים ביום הזיכרון לחללי צה”ל שהוא מחולק בכניסה לבתי העלמין או בטקסים ואנשים שמים אותו על הבגד. אם בעבר זה היה פרח אמיתי כיום זה מדבקות.

אז מה הוא הצמח הזה ומדוע הוא מחולק? הוא צמח רב שנתי שמגיע לגובה של 40–60  ס”מ. הגבעולים והעלים שלו מכוסים לבד לבן. בתחילת החורף יוצאת שושנת עלים, ובאביב יוצאים ממנה גבעולים זקופים ומסתעפים, ובקצותיהם קרקפות פריחה.

כל תפרחת עטופה בעלים קרומיים אדומים (חפים), שנראים כטיפות דם, ואינם נובלים גם לאחר שהפריחה מסתיימת. בסוף מאי מבשילות הקרקפות, ומבין החפים האדומים מבצבצים הפרחים עצמם – עשרות פרחים צינוריים שצבעם צהוב. ביוני הפרחים נפתחים וצבעם דוהה לצהבהב חיוור כעין קש.

כמו כן, הקשקשים האדומים נשמרים זמן רב אחרי סיום הפריחה וצבעם אינו דוהה בייבוש. העובדה הזאת משותפת לכל המינים בסוג , והופכת אותם לנוחים לשימוש בסידורי פרחים יבשים. קטיף מוגבר לצרכים אלה הביא את הצמח לידי סכנת הכחדה. כיום דם המכבים האדום מוכרז בישראל כערך טבע מוגן על פי חוק, ואוכלוסייתו משתקמת.

מקור השם הוא אגדה שבה הצמח פורח בכל מקום שבו טיפת דם מדמם של המכבים נפלה לארץ. גרסאות דומות לאגדות מסוג זה מוכרות בתרבויות רבות.

כאמור, צמח זה הוא סמל של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מדבקה עם תמונת הצמח מחולקת ביום זה בבתי הספר, בטקסי הזיכרון ובבתי הקברות ונענדת על דש הבגד. החל משנת 2019, מפיצה עמותת “דם המכבים” סיכה עם הפרח ברחבי ישראל. המנהג הזה דומה לענידת פרח הפרג בצבע האדום ביום הזיכרון הבריטי.

בנוסף השמן של דם המכבים משמש לטיפול בגירויי עור ובבעיות חניכיים.